<h1>עשרת הדברות לבעל העיטור הלכ' מגילה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ותני רב יוסף שמחה מלמד שאסור בהספד משתה שאסור בתענית ויו"ט מלמד שאסור בעשיות מלאכה רבה בריה דרבא אמר הספד ותענית קבלו עלייהו מלאכה לא קבלו עלייהו דלבסוף לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואילו יו"ט לא כתיבי וכן הלכתא, אבל נהגו בו איסור מלאכה. כתוב במגילת תענית את יום י"ד ט"ו יומי פוריא אינון דלא למספד בהון אמר רבא לא נצרכא אלא לאסור של זה בזה ושל זה בזה והלכתא תרווייהו אסירי בהספד ובתענית וגרסינן בר"ה (י"ח:) רב ור' חנינא אמרו בטלה מגילת תענית ור"י ורשב"ל לא בטלה ואסיקנא (ר"ה י"ט:) חנוכה ופורים לא בטלו [ומ"מ] לפניהן ולאחריהן מותרין דלא עדיף לפניהם מלאחריהם דידהו ומגילת תענית בשאר יומי, שהרי נהגו להתענות בי"ג דפורים. ואית דאמרי דתענית די"ג מעיקרא הכי איתקן די"ג זמן קהלה לכל ואותו יום עשו תענית והיינו דכתיב דברי הצומות וזעקתם אבל לפניהם ולאחריהם לא בטלו בחורבן הבית וגרסי' (במגלת) [במסכת] תענית (ט"ו:) כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד לפניו אסור לאחריו מותר [וכו'] ואתמר (י"ח.) רב חמא בר אשי אמר רב הלכה כר' יוסי ושמואל אמר הלכה כר"מ ור"ח בר אבא אר"י הלכה כר' יוסי ואר"ח בר אבא אסברא לך כי אמר ר"י הלכה כר' יוסי אדלא להתענות ורב דאמר בטלה מגילת תענית כר' יוסי ס"ל כדגרסי' התם (ר"ה י"ט:) (ו)הימים האלה (נזכרים ונעשים) הכתובים במגלת תענית בין בזמן שביהמ"ק קים בין בזמן שאין ביהמ"ק קיים אסורין דברי ר"מ [וכו'] ור' יוחנן דאמר לא בטלה ס"ל כר' יוסי בחדא וכר"מ בחדא. ומיהו בחנוכה ופורים לא בטלה כר"מ ובשאר הימים בטלו כר"י (וכלפנים ולאחריהם) ומסתברא דהלכה כרב דאמר הלכה כר' יוסי דאמר דלא למספד בין למלפניו בין מלאחריו אסור דקי"ל כוותיה דרב באיסור וסתמא דברייתא כר' יוסי (ד)הא דתניא הימים הכתובים במגלת תענית בין לפניהם ובין לאחריהם אסורין שבתות ויו"ט לפניהם אסורין לאחריהן מותרין ומשמע דר"מ ור"י לפני הבית ולאחר הבית היו (כאן צריך תיקון) ואחר הבית אשכחן (עי' ר"ה י"ח: וצ"ע).
קראו את המגילה באדר א' ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני ואין בין ראשון לשני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים ורשב"ג היא דתניא רשבג"א אומר אף קורין אותה באדר השני שכל מנהג שנוהגין בראשון נוהגין בשני ושווין בהספד ובתעניות שאסורין בזה ובזה ואמר רבא אר"ז הלכה כר"ג שאמר משום ר' יוסי ותני רב יוסף שמחה מלמד שאסור בהספד משתה שאסור בתענית ויו"ט מלמד שאסור בעשיות מלאכה רבה בריה דרבא אמר הספד ותענית קבלו עלייהו מלאכה לא קבלו עלייהו דלבסוף לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואילו יו"ט לא כתיבי וכן הלכתא, אבל נהגו בו איסור מלאכה. כתוב במגילת תענית את יום י"ד ט"ו יומי פוריא אינון דלא למספד בהון אמר רבא לא נצרכא אלא לאסור של זה בזה ושל זה בזה והלכתא תרווייהו אסירי בהספד ובתענית וגרסינן בר"ה (י"ח:) רב ור' חנינא אמרו בטלה מגילת תענית ור"י ורשב"ל לא בטלה ואסיקנא (ר"ה י"ט:) חנוכה ופורים לא בטלו [ומ"מ] לפניהן ולאחריהן מותרין דלא עדיף לפניהם מלאחריהם דידהו ומגילת תענית בשאר יומי, שהרי נהגו להתענות בי"ג דפורים. ואית דאמרי דתענית די"ג מעיקרא הכי איתקן די"ג זמן קהלה לכל ואותו יום עשו תענית והיינו דכתיב דברי הצומות וזעקתם אבל לפניהם ולאחריהם לא בטלו בחורבן הבית וגרסי' (במגלת) [במסכת] תענית (ט"ו:) כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד לפניו אסור לאחריו מותר [וכו'] ואתמר (י"ח.) רב חמא בר אשי אמר רב הלכה כר' יוסי ושמואל אמר הלכה כר"מ ור"ח בר אבא אר"י הלכה כר' יוסי ואר"ח בר אבא אסברא לך כי אמר ר"י הלכה כר' יוסי אדלא להתענות ורב דאמר בטלה מגילת תענית כר' יוסי ס"ל כדגרסי' התם (ר"ה י"ט:) (ו)הימים האלה (נזכרים ונעשים) הכתובים במגלת תענית בין בזמן שביהמ"ק קים בין בזמן שאין ביהמ"ק קיים אסורין דברי ר"מ [וכו'] ור' יוחנן דאמר לא בטלה ס"ל כר' יוסי בחדא וכר"מ בחדא. ומיהו בחנוכה ופורים לא בטלה כר"מ ובשאר הימים בטלו כר"י (וכלפנים ולאחריהם) ומסתברא דהלכה כרב דאמר הלכה כר' יוסי דאמר דלא למספד בין למלפניו בין מלאחריו אסור דקי"ל כוותיה דרב באיסור וסתמא דברייתא כר' יוסי (ד)הא דתניא הימים הכתובים במגלת תענית בין לפניהם ובין לאחריהם אסורין שבתות ויו"ט לפניהם אסורין לאחריהן מותרין ומשמע דר"מ ור"י לפני הבית ולאחר הבית היו (כאן צריך תיקון) ואחר הבית אשכחן (עי' ר"ה י"ח: וצ"ע).
מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות ולא יותר כרכין המוקפין חומה מימות יהושע ב"נ קורין בט"ו (כרכים) [כפרים] ועיירות גדולות קורין בי"ד אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה מנה"מ אר"י לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם זמנים הרבה תקנו להם חכמים ואימא שיתסר ושיבסר א"ק ולא יעבור אמר רבב"ח אר"י זו דברי ר"ע סתימתאי אבל חכמים אומרים בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה. נ"א מסתכנין בה זמנה י"ד ט"ו פי' רבינו אלפסי מסתכלין בה עיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה וי"מ מחשבין ל' יום מיום קריאתה עד הפסח ויטעו בחשבון הפסח. לפיכך בזה"ז אין קורין אותה אלא בזמנה כרבנן. המוקפין חומה מימות יהושע ב"נ קורין בט"ו מנ"ל דכתיב ע"כ היהודים הפרוזים היושבים בערי הפרזות עושין את יום י"ד ומדפרזים בי"ד מוקפין בט"ו ושושן אע"ג שאינה מוקפת חומה הואיל ונעשה בה נס קורין בט"ו. ואי מספקא לן אי מוקפת חומה מימות יב"נ או לא (ה':) קורין בי"ד ובט"ו.
<h2>דף ג:</h2>
ואריב"ל כל כרך שישב ולבסוף הוקף נידן ככפר. וקורא בי"ד מ"ט דכתיב ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה שהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף הוקף ואריב"ל כרך שחרב מעשרה בטלנין ולבסוף ישב נידן ככרך וכרך שחרבה חומתה אע"ג שלא ישב ככרך נידן. דתניא רא"א אשר אין לו אעפ"י שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן ואריב"ל לוד ואונו וגי חרשים מוקפות חומה מימות יב"נ ואריב"ל נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס. ומסתברא כי היכי דנשים מזמנות ואין מצטרפות לברהמ"ז ה"נ אין מצטרפות לכתחלה ואריב"ל פורים שחל להיות בשבת קורין ודורשין בעניינו של יום לרבינו אלפסי כגון ט"ו לבני כרכים אבל כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה אבל מקרא מגילה בשבת לא קרינן מ"ט משום דרבה. ואריב"ל חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום שנאמר אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי — סימן כרכ"א דאקפ"י עשר"ה חרו"ב לי"ד נשי"ם שואלו"ת ושונו"ת.
<h2>דף ה.</h2>
ואמר רב מגילה בזמנה קורין אותה ביחיד שלא בזמנה בעשרה בזמנה בי"ד שלא בזמנה כגון שחל י"ד בשבת לבני עיירות שמקדימין וכגון שחל להיות בע"ש לבני כרכים וכגון מי שנאנס ולא קראה בי"ד וכגון בני כרכים היוצאים לדרך ותניא בתוספתא (ההולכין) יוצאין בשיירה ומפרשין בספינה קורא בי"ד וכתב בעל הלכות יוצאין בשיירה ומפרשין בספינה קורין מי"א עד ט"ו ומסתברא כיון דבזה"ז אין קורין אותה אלא בזמנה. והנאנסין שלא (קראוהו) [יכולים לקרות] בי"ד אינן [קורין] מי"א עד י"ד, וברייתא דקתני קורין בי"ד [מיירי בבני כרכין] וה"ה בני עיירות שלא קראו בי"ד קורין בט"ו. וצרפתי פירש שלא בזמנה שהקדים ליום הכניסה ואיכא למימר אע"ג דבימי רב ליתא לתקנתא ואין קורין אלא בזמנה פלוגתא דזמנה אשמעינן דבזמנה (אין) קורין אותה ביחיד. ורב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה. הוה עובדא וחש לה דרב אסי לרבינו אלפסי [אע"ג] דחש לה רב להא דרב אסי קי"ל כרב דהא ר' יוחנן קאי כוותיה דאר"י (י"ט:) הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא לא אמרו אלא בצבור מכלל דביחיד יצא ש"מ דקורין אותה ביחיד כרב ומסתברא כל היכא דאשכחן חש לכתחלה קאמר. אי לא אפשר שרי. ומדרב בר פלוגתיה חייש ש"מ איתא לדר"א היכא דאפשר כן הא לא אפשר קורין אותה ביחיד וכן הלכתא. והא דאמרינן לא אמרו אלא בציבור בביהכ"נ קאמר שהיא מקום ציבור ובעיא פרסומי ניסא לאפוקי ביחיד, שבעשרה שלא בביה"כ דיצא דהא לא קאמר לא אמרו אלא בעשרה (וה"ק) [א"נ הכי קאמר] לא אמרו אלא להוציא את הציבור אבל להוציא את היחיד יצא וקורא בה בעשרה קאמר. עוד (ר"א) [נראה דרב אסי] למצוה קאמר דאטו יחיד שלא משכח י' מי לא קרי והא דאמרי' (ברכות ל'.) מביאין לו שופר ותוקע מגילה וקורא בה בעשרה קאמר.
איזה עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין תנא של בה"כ שמבטלין ממלאכתם שיהיו מזומנין כ"ש לתפלה כדאמרינן (ברכות ו':) לא מצא עשרה מיד כועס באלו אמרו מקדימין אבל לא מאחרין אבל זמן עצי כהנים ות"ב והקהל מאחרין ולא מקדימין ורב אלפסי ז"ל כתב אבל סעודת פורים וסעודת ר"ח. [וכן] גרסי' בירושלמי ובתוס' לא גרסינן אלא סעודת פורים (מספק) [וספק] מילה דהא (בעי') [אמרינן בברכות (מ"ט:)] בר"ח אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל כלומר מתענה ומאחר הסעודה עד למחר ואיכא מ"ד סעודת החודש בשעה שמקדשין החודש.
<h2>דף ה:</h2>
ותני רב יוסף שמחה מלמד שאסור בהספד משתה שאסור בתענית ויו"ט מלמד שאסור בעשיות מלאכה רבה בריה דרבא אמר הספד ותענית קבלו עלייהו מלאכה לא קבלו עלייהו דלבסוף לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואילו יו"ט לא כתיבי וכן הלכתא, אבל נהגו בו איסור מלאכה. כתוב במגילת תענית את יום י"ד ט"ו יומי פוריא אינון דלא למספד בהון אמר רבא לא נצרכא אלא לאסור של זה בזה ושל זה בזה והלכתא תרווייהו אסירי בהספד ובתענית וגרסינן בר"ה (י"ח:) רב ור' חנינא אמרו בטלה מגילת תענית ור"י ורשב"ל לא בטלה ואסיקנא (ר"ה י"ט:) חנוכה ופורים לא בטלו [ומ"מ] לפניהן ולאחריהן מותרין דלא עדיף לפניהם מלאחריהם דידהו ומגילת תענית בשאר יומי, שהרי נהגו להתענות בי"ג דפורים. ואית דאמרי דתענית די"ג מעיקרא הכי איתקן די"ג זמן קהלה לכל ואותו יום עשו תענית והיינו דכתיב דברי הצומות וזעקתם אבל לפניהם ולאחריהם לא בטלו בחורבן הבית וגרסי' (במגלת) [במסכת] תענית (ט"ו:) כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד לפניו אסור לאחריו מותר [וכו'] ואתמר (י"ח.) רב חמא בר אשי אמר רב הלכה כר' יוסי ושמואל אמר הלכה כר"מ ור"ח בר אבא אר"י הלכה כר' יוסי ואר"ח בר אבא אסברא לך כי אמר ר"י הלכה כר' יוסי אדלא להתענות ורב דאמר בטלה מגילת תענית כר' יוסי ס"ל כדגרסי' התם (ר"ה י"ט:) (ו)הימים האלה (נזכרים ונעשים) הכתובים במגלת תענית בין בזמן שביהמ"ק קים בין בזמן שאין ביהמ"ק קיים אסורין דברי ר"מ [וכו'] ור' יוחנן דאמר לא בטלה ס"ל כר' יוסי בחדא וכר"מ בחדא. ומיהו בחנוכה ופורים לא בטלה כר"מ ובשאר הימים בטלו כר"י (וכלפנים ולאחריהם) ומסתברא דהלכה כרב דאמר הלכה כר' יוסי דאמר דלא למספד בין למלפניו בין מלאחריו אסור דקי"ל כוותיה דרב באיסור וסתמא דברייתא כר' יוסי (ד)הא דתניא הימים הכתובים במגלת תענית בין לפניהם ובין לאחריהם אסורין שבתות ויו"ט לפניהם אסורין לאחריהן מותרין ומשמע דר"מ ור"י לפני הבית ולאחר הבית היו (כאן צריך תיקון) ואחר הבית אשכחן (עי' ר"ה י"ח: וצ"ע).
<h2>דף ו:</h2>
קראו את המגילה באדר א' ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני ואין בין ראשון לשני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים ורשב"ג היא דתניא רשבג"א אומר אף קורין אותה באדר השני שכל מנהג שנוהגין בראשון נוהגין בשני ושווין בהספד ובתעניות שאסורין בזה ובזה ואמר רבא אר"ז הלכה כר"ג שאמר משום ר' יוסי.
<h2>דף טז:</h2>
דרש רב שילא איש כפר תמרתא כל השירות כולן אריח ע"ג לבינה ולבינה ע"ג אריח חוץ משירה זו [ומלכי כנען] שהיא אריח ע"ג אריח ולבינה ע"ג לבינה מ"ט א"ר אבהו שלא תהא תקומה למפלתן. ירושלמי (פ' בני העיר ה"ז) צריך שיהיה איש בריש דפא ואת בסוף (שניין ואת ונחת בהדין) [שכן הוא שניץ ונחית כהדין] קונטרא. ירושלמי רב אמר צ"ל ארור המן ארורים בניו ברוך מרדכי ברוכה אסתר א"ר פנחס צ"ל וגם חרבונה זכור לטוב ר' יוחנן כד הוי מטי להאי פסוקא אשר הגלה נבוכדנצר הוה אמר נבוכדנצר שחיק טמיא שכל נבוכדנצר דירמיה חי ברם הכא מית הוה.
ואר"ח בר אבא אר"י מגילה צריכה שרטוט כאמתה של תורה. דברי שלום ואמת כלומר גוף המגילה דברי שלום כאגרת הרשות ואמת לרבות שירטוט שפעמים שאדם עושה באגרת שרטוט ולהכי רביי' אבל לתגין לא רביי' שלא מצינו אלא לס"ת שהקב"ה קושר כתרים לאותיות כדאיתא בפ' ר"ע בשבת (פ"ט.) ויראים שאמר צריכין זיונין לא דייק ובהאי לישנא שדרו ממתיבתא צריכה שירטוט כאמתה של תורה כנגד קדושה של תורה כגון עדה נשיאים ואלעזר ומשה (דברי) [כדברי] ר' יאשיה וכן מצינו בכמה מקומות. ודברי ר' יאשיה ביש נוחלין (ב"ב קי"ט:). וא"ר אבא דמן עכו. עשרת בני המן ועשרת צריך למימרינהו בנשימה אחת מ"ט כולהו בחדא זקיפא אזדקפו. ירושלמי צריך לאומרו בנשימה א' ועשרת בני המן עמהם.
<h2>דף יז.</h2>
וקורין אותה ללועזות בלע"ז שכתובה בלע"ז ותניא גפתית לגפתית עבריות לעבריות עלמות לעלמות מדיית למדיים יונית ליוונים יצא אבל של זה בזה ושל זה בזה לא יצא ורב ושמואל דאמרי תרווייהו לעז יווני לכל כשר ורבינו אלפסי לא אתיא. ומסתברא דהלכתא (כוותיה) [כוותייהו] והלכה כרשב"ג דאמר אף ספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית והלועז ששמע אשורית יצא ואע"ג דלא ידע מאי קאמר מידי דהוי אנשים וע"ה דפרסומי ניסא בעינן והא איכא. תוס' (פ"ב) קראה אשורית שומעין ואין שומעין יוצאין י"ח ולעולם אין יוצאין עד שתהא כתובה על הספר ובדיו. ובדידן (עי' ר"ה כ"ז:) שמע קול שופרא קול מגילה יצא ש"מ בקול סגי דהא איכא מצות קריאה ופרסומי ניסא קראה סירוגין ומתנמנם יצא.
<h2>דף יח:</h2>
ת"ר קראה סירוגין יצא סירוסין לא יצא סירוגין פסקי פסקי קורא ושוהה וחוזר וקורא ושוהא וחוזר וקורא עד שמשלים סירוסין מדלג פ"א וקורא פסוק שני וחוזר וקורא מה שדולג. ומסתברא דווקא רובו. אבל מיעוטא חוזר וקורא מה שנשאר כסדר ר' מנא בשם ר"י אמר אף בסירוגין אם שהה כדי לגמור את כולה מרישא לסיפא (לא) [וקי"ל דלא] שנא והכי אפסקי לן בתקיעת דר"ה (ל"ד:). ת"ר השמיט בה הסופר אותיות או פסוקים וקראן הקורא כמתרגם יצא קראה ע"פ כמתורגמן שקורא ע"פ יצא ר"א ע"פ לא יצא דווקא כולה אבל פסוק א' או ב' יצא ורבינו אלפס פי' מתרגם מוסיף בה דברים כדי לברר טעמו של פסוק וקורא אותו ע"פ והא דתניא היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות אם רשומן ניכר ואם לאו פסולה ל"ק הא בכולה הא במקצתה והלכך רשאין הציבור לקרות ע"פ עם הקורא במקצת פסוקים. ת"ר השמיט בה הקורא פ"א לא יאמר אגמור את כולה ואקרא אותו פסוק אלא קורא מאותו פסוק ואילך הנכנס לביה"כ ומצא ציבור שקראו חציה לא יאמר אקרא חציה עם הציבור ואח"כ אקרא חצי הראשונה אלא מתחלתה ועד סופה. מתנמנם יצא. ה"ד מתנמנם נים ולא נים תיר ולא תיר דקרי ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא היה כותבה דורשה ומגיהה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא. כגון דכתובה כולה ומנחיה קמיה וקרי פסוקא וכתיב ליה ואפי' למ"ד מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה וקי"ל כר"י דאמר אסור לכתוב אפי' אות אחת שלא מן הכתב ותפלין ומזוזות דגריסין שרי.
<h2>דף יט.</h2>
במה קורין. היתה כתובה בסם ובסיקרא בקומוס ובקנקנתום על הדפתרא ועל הנייר לא יצא עד שתהא כתובה על הספר ובדיו. סם סמא. קומוס קומא. סיקרא אמר רבא סקרתא שמה. קנקנתום חרתא דאושכפי. דפתרא דמלוח וקמיח ולא עפיץ. נייר מוחקא. ועכשיו נהגו שלא לתקן (אלא) בעפיץ וכתבנו בהלכות תפלין (ח"א) שעיבוד שלנו כשר אפי' לס"ת (ומנהגינו) [ומנהגם] לעבד בעפצים וכו' כדברירנא התם. ירושלמי בלולב הגזול (ה"א) הכל מודים בלולב הגזול שפסול ומה בין שופר ללולב לולב בגופו הוא יוצא ברם הכא בקולו הוא יוצא וכי קול אסור בהנאה ומסתב', במגילה גזולה יוצא מאותו טעם.
(ואריב"ל) בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא במקומו ואם לאו קורא עמהן אמר רבה לא שנו אלא שעתיד לחזור בליל י"ד אין עתיד לחזור בליל י"ד קורא עמהן ואבן כרך שהלך לעיר קאי ובן עיר שהלך לכרך נמי אם עתיד לחזור בליל ט"ו קורא עמהן ומשום דאיתא קרא דפרוז ובן יומא נקרא פרוז נקט סיפא דמתני' ומנ"ל דכתיב ע"כ היהודים הפרזים מכדי כתיב ע"כ היהודים הפרזים ל"ל למיכתב היושבים בערי הפרזות הא קמ"ל דפרוז ב"י נקרא פרוז. [והכי נמי] מוקף ב"י נקרא מוקף. (אריב"ל כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נדון ככרך ועד כמה עד מיל). ואמר רבא [בן כפר שהלך לעיר] בין כך ובין כך קורא עמהן ומסתברא דרבא ס"ל (כר' יהושע) [כר"י (ה'.)] דמתניתן אימתי במקום שנכנסין בב' וה' וכו' ובכ"מ שנכנסין בב' וה' מקדימין ליום הכניסה.
א"ר חלבו בר גוריא מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה ונקראת אגרת שאם הטיל לה ג' חוטי גידין כשרה ובלבד שיהיה משולשין ג' ג' בראש הדף. וג' באמצע הדף וג' בסוף הדף רבינו אלפס אמר ב' בקצות היריעה ואחת בתוך.
כתב רבינו האי מנהגא דחזי לנא מאן דקרי במגילה פושט וקורא כאגרת אבל קורא כספר לא חזי לנא. ולאחר קריאה אומר ובא לציון וסדר קדושה.
<h2>דף יט:</h2>
אמר רב יהודה הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא ומחי ליה אמוחא לא אמרו אלא בציבור דבעינן פרסומא ניסא אבל יחיד שבא לצאת ידי חובה לא צריך אלא קריאה ויצא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אפי' ביחיד. ובציבור נמי דווקא דלא מחסרא ומייתרא פורתא אבל מחסרא ומייתרא פורתא לא ובלבד שתהא נגללת כס"ת. ואמר רב חמא בר גוריא שיור התפר הלכה למשה מסיני וי"מ לא אמר אלא שלא יקרע ובכל שהוא סגי. וא"ר חמי בר גוריא מלמד שהראה הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים מה שהסופרים עתידין לחדש ומה נינהו מקרא מגילה.
ואמר רב מגילה בזמנה קורין אותה ביחיד שלא בזמנה בעשרה בזמנה בי"ד שלא בזמנה כגון שחל י"ד בשבת לבני עיירות שמקדימין וכגון שחל להיות בע"ש לבני כרכים וכגון מי שנאנס ולא קראה בי"ד וכגון בני כרכים היוצאים לדרך ותניא בתוספתא (ההולכין) יוצאין בשיירה ומפרשין בספינה קורא בי"ד וכתב בעל הלכות יוצאין בשיירה ומפרשין בספינה קורין מי"א עד ט"ו ומסתברא כיון דבזה"ז אין קורין אותה אלא בזמנה. והנאנסין שלא (קראוהו) [יכולים לקרות] בי"ד אינן [קורין] מי"א עד י"ד, וברייתא דקתני קורין בי"ד [מיירי בבני כרכין] וה"ה בני עיירות שלא קראו בי"ד קורין בט"ו. וצרפתי פירש שלא בזמנה שהקדים ליום הכניסה ואיכא למימר אע"ג דבימי רב ליתא לתקנתא ואין קורין אלא בזמנה פלוגתא דזמנה אשמעינן דבזמנה (אין) קורין אותה ביחיד. ורב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה. הוה עובדא וחש לה דרב אסי לרבינו אלפסי [אע"ג] דחש לה רב להא דרב אסי קי"ל כרב דהא ר' יוחנן קאי כוותיה דאר"י (י"ט:) הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא לא אמרו אלא בצבור מכלל דביחיד יצא ש"מ דקורין אותה ביחיד כרב ומסתברא כל היכא דאשכחן חש לכתחלה קאמר. אי לא אפשר שרי. ומדרב בר פלוגתיה חייש ש"מ איתא לדר"א היכא דאפשר כן הא לא אפשר קורין אותה ביחיד וכן הלכתא. והא דאמרינן לא אמרו אלא בציבור בביהכ"נ קאמר שהיא מקום ציבור ובעיא פרסומי ניסא לאפוקי ביחיד, שבעשרה שלא בביה"כ דיצא דהא לא קאמר לא אמרו אלא בעשרה (וה"ק) [א"נ הכי קאמר] לא אמרו אלא להוציא את הציבור אבל להוציא את היחיד יצא וקורא בה בעשרה קאמר. עוד (ר"א) [נראה דרב אסי] למצוה קאמר דאטו יחיד שלא משכח י' מי לא קרי והא דאמרי' (ברכות ל'.) מביאין לו שופר ותוקע מגילה וקורא בה בעשרה קאמר.
מי קורא. הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחש"ו ר"י מכשיר בקטן. ובהלכות לית הלכתא כוותיה דכיון דלאו בני חיובא נינהו לא מפקי אחריני. ומסתב' בקטן שהגיע לחינוך פליגי, והלכה כר"י דאתא דרבנן ומפיק דרבנן ואשכחן דמנהגא כר"י כדאיתא בתוספתא (פ"ב) מעשה בר"מ שקראה מיושב והיו כל בני הכנסת יושבין וכיון שגמרה נתנה לאחר ובירך עליה והכל חייבים בקריאת המגילה כהנים לויים וישראלים ועבדים משוחררים חללים ונתינים וממזרים סריס אדם סריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה כולן חייבין בקריאת מגילה ומוציאים הרבים ידי חובתן טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן אר"י(ב"ל) קטן הייתי וקראתי לפני ר"ט בלוד ואר"י קטן הייתי וקריתי לפני (ר"מ) [ר"י] והיו שם זקנים ולא אמר א' מהם דבר מכאן ואילך הנהיגו שיהיו קטנים קורין לרבים ש"מ מנהג כר"י. ומה שאמרו נשים פטורות ק"ל דהא אמרינן (ד'.) נשים חייבות במקרא מגילה ומסתברא חייבות לשמוע מקרא מגילה ומבטלות מעבודתן אבל לקרות אין חייבין וכ"כ בהלכות [דנשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת מגילה אבל חייבין] במשמע מקרא מגילה. ירושלמי (פ"ב ה"י) בר קפרא אמר צריך לקרותה בפני נשים ובפני קטנים שאף הן היו באותו הנס.
<h2>דף כא:</h2>
אין קורין את המגילה בלילה ואם קרא את של יום בלילה לא יצא דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים כו' כל היום כשר לקריאת מגילה ולקרוא את הלל זה הכלל כל דבר שמצותו ביום כשר כל היום הקורא את המגילה עומד ויושב (תוספתא) מקום שנהגו שיברך מברך שלא לברך אין מברך אמר אביי ל"ש אלא (לפניה אבל) לאחריה [אבל לפניה] מצוה לברך לפניה מאי מברך רב ששת איקלע לבי רב אשי בירך מנ"ח בין ביום בין בלילה כיון דעיקר קריאתה ביום דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים מברכין זמן ביום ולא פטר ליה זמן דלילה דכל חדא מצוה באפי נפשיה היא. ומנהגא הוא ואל ישנה אדם מפני המחלוקת. לאחריה באתרא דנהיגו מאי מברך אר"י ברוך האל הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתינו וכו' ברוך הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם רבא אמר האל המושיע. אר"פ הלכך נמרינהו לכולהו. במתיבתא לא אמרו האל הרב את ריבנו דהא אמרינן ה' אלהינו אלא הרב את ריבנו ומסתברא כיון דברכה אחרינא במנהגא תליא מילתא אין לגעור במי ששח בין קריאתה דליכא הפסקה אלא בשמיעה תליא מילתא. תוספתא (פ"ב) בין עומד בין יושב בין (מטה) [מוטה, בין] העמד לה תורגמן [בין] לא העמיד לה תורגמן ברך לפניה ולא לאחריה לאחריה ולא לפניה לא לפניה ולא לאחריה יצא ומעשה בר"מ שקרא בבה"כ שבטבעין מיושב והיו כל בני הכנסת יושבין וכיון שגמרה נתנה לאחר ובירך עליה ומסתברא שבירך לפני' אבל לא בירך (לאחרים) [לאחריה].
<h2>דף ל:</h2>
סדר היום ויבא עמלק. ואעפ"י ששנינו אין פוחתין מי' פסוקים הא פריך בירושלמי (פרק הקורא ה"ב) ומשני שנייה היא שהיא סדרו של יום. ובגמרא דידן (כ"ג:) כיון דסליק ענינא פוחתין.
